<h1>הרוקח סימן ר'</h1>
<h2>דף טז.</h2>
בפסיקתא אמר ר' יאשיה ואומות העולם אינם יודעים להריע כמה קרנות יש להם כמה בוקינוס יש להם פי' מין כלי שתוקעין בו כמה סנפירין יש להם ואתה אומר אשרי העם יודעי תרועה אלא אשרי העם שיודעין לפתות את בוראם בתרועה לכך יסד הקלירי נעלה שופר עם תחנון שדי לפתותך בם בחינון. ויסד קשוב קול תקיעה מתוקעי לך היום מלך רחמים תעורר למחכיך מלך.
בפסיקתא רבי יהודה בר נחמני בשם ר' שמעון בן לקיש פתח (תהלים מ"ז) עלה אלהים בתרועה בשעה שהקב"ה עולה ויושב על כסא הדין בדין הוא עולה ובשעה שישראל נוטלין שופר ותוקעין הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים ה' בקול שופר לכך סמך (תהלים פ"ט) ומשפט מכון כסאך. אשרי העם יודעי תרועה מיד ה' באור פניך. ומשפטיך אור יצא בשמך יגילון כל היום שנקרא (שמות ל"ד) ה' ה' אל רחום וחנון. לכך מיד לאחר תקיעה אומר החזן בקול רם אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון (תהלים פ"ד) אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה סמך (תהלים קי"ט) למשפטיך עמדו היום. לולי תורתך שעשועי. בפסיק' מדריכך בדרך תלך א"ר לוי בשם ר' חמא בר' חנינא [משל] לבן מלך שהיה לו דין בפני אביו אמר לו אביו אם אתה מבקש לזכות לפני בדין מנה ביקולוגוס פלוני ואתה זכאי לפני בדין. כך אמר הקב"ה לישראל בני תהיו מזכירין זכות אבותיכם ואתם זוכים לפני בדין. א' זה אברהם אבינו אחד היה אברהם. זכרון תרועה זה אבינו יצחק (בראשית כ"ב) וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו. מקרא קודש זה אבינו יעקב. ישראל מקוראי. אימתי אתם מזכירים זכות אבות ואתם זוכין בדין (שמות כ"ג) בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש לכך סמך למשפטיך עמדו היום. (תהלים קי"ט) לולי תורתך שעשועי שזה רמז לנו ומניין לנו שביום ראש השנה באין לדין שנאמר למשפטיך עמדו היום. בפ' אמור בכל הרגלים כתיב יום לבד מראש השנה שהרי בפסח כתיב (שמות כ"ג) ובחמשה עשר יום לחדש. ובעצרת וקראתם בעצם היום הזה. יום כפורים הוא. בסכות (שם) ביום הראשון וביום השביעי אבל בראש השנה זכרון תרועה ולא הזכיר יום זה ימים יוצרו ולא אחד בהם ולא ולו קרי לומר ימים יוצרו לו להקב"ה אחד בהם ולא כתוב יום ועל ספרך כולם יכתבו וסמיך ליה ולי מה יקרו ריעך אל ומה עצמו ראשיהם לומר צדיקים נכתבים לחיי עד, אם תקטל אלוה רשע רשעים נכתבים למיתה (תהלים קל"ט) וראה אם דרך עוצב בי ונחני, בינונים תלויים ועומדים עד יום הכיפורים מיכן אסמכתא הא דאמר ר' כרוספדאי אמר ר' יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה ואמרינן בארבעה פרקים העולם נידון בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. אדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים. (שם) ולא" אחד" בהם" סופי תיבות אד"ם ולו אחד בהם יום הדין לכך אנו מתפללין זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים לכך בפרשת ראש השנה בפנחס יש תיבות חיים. ומנין שביום הכיפורים חותם שהרי בפנחס בחול ובשבת ובפסח ובעצרת ובראש השנה ובסכות כתי' יום בפרשת המוספין אבל לא ביום הכפורים זהו ימי"ם יוצר"ו ולו" בגימטריא שנ"ד ימים כמנין ימות הלבנה ולו אחד להקב"ה יום הכפורים ולא אחד כתיב אין השטן מקטרג עבירות שנעשו באותו יום כדאמרינן בפ' א' דיומא (דף כ'). בבראשי' רבה יום אחד יום הדין יו"ם אח"ד הדין ולפי שבעניין באמור אל הכהנים אין כתיב יום בענין ר"ה לפי שבא בראש חדש ומקדשין על ידי הלבנה ואין כבודה אלא בלילה שנאמר (בראשית א') את המאור הקטן לממשלת הלילה וראש חדש תלוי בבית דין ובעדים ופעמים שאין רואים אותה בזמנה ופעמים באה בארוכה ואין רואין אותה ביום שראוי להיות בו ראש חודש לכך אין יום בפרשת ראש חודש ובראשי חדשיכם שאין מברכין ברכת הלבנה אלא בלילה לכך אין יום בר"ה באמור אל הכהנים זהו תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו למה נקרא שמו חודש שהלבנה מתחדשת בו. בכס"ה בגימ' לבנ"ה.
בפסיקתא ר' ברכי' פתח (תהלים פ"א) תקעו בחדש שופר וכל החדשים אינם חודש אלא בכסה וכל החדשים אינם נכסין אלא יום חגנו והלא ניסן חדש ונכסה ויש לו חג וחגו בפני עצמו אלא חדש ונכסה ויש לו חג וחגו בן יומו זה תשרי. ובראש השנה דן כדאמר בפ' א' דראש השנה (דף ח') רב נחמן בר יצחק אמר באחד בתשרי ראש השנה לדין דכתיב (דברים י"א) מראשית השנה ועד אחרית שנה מראש השנה נידון מה יהא בסופה וממאי דתשרי הוא דכתיב (תהלים פ"א) תקעו בחדש שופר בכסה איזהו חג שהוא מתכסה הוי אומר זה ראש השנה דכתיב (שם) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מרשית השנה לית חסר א' מר"שית אותיות תשר"י אלמא ראשית הוא ראשון השנה. ואמר ר' יצחק כל שנה שרשה מתחלתה מתעשרת בסופה שנא' (דברים י"א) מרשית השנה ועד אחרית שנה שנה דאית ליה אחרית רשה בתחלתה שחוזרין בתשובה, לכך סמך מראשית השנה ועד אחרית שנה (שם) והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לכך לא נאמר יום גבי ראש השנה באמור אל הכהנים שאז (תהלים קל"ט) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם ולא כתיב יום. אעפ"י שימים יוצרו כמו שכתב ברגלים יום אז ולו הוא. הלכך כתוב כמשפטם בראש השנה בפרשת פנחס. ובו חיי"ם תיבות בראש השנה בפנחס שהקב"ה יזכרנו לחיים לכך בראש התפלה זכרנו לחיים. ובסופה בספר חיים. ואמרינן בפ' בתרא דראש השנה (דף ל"ב) העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה השני מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקרא את הלל מדקאמר בשעת ההלל מכלל דראש השנה ויום הכיפורים לית בו ההלל מאי טעמא כר' אבהו דאמר ר' אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים שירה בראש השנה וביום הכיפורים. אמר להם איפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים וישראל אומרין שירה לפני לפי שכתוב (תהלים קט"ז) כי חלצת נפשי ממות והיום הוא יום הדין. וכמו כן לא יסדו הפייטנים לומר בראש השנה וביום הכיפורים חי וקים נורא מרום וקדוש שלא נאמר חי להקב"ה כל זמן שאין שייך לומר בנו חי. כמו בראש השנה וביום כפור כדכתיב (דברים ה') כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי. אלמא היכא דכתיב חיים בדידן כתוב בו חיים והיינו דכתיב אחר הפסוק (דברים ד') השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי. ולא כתוב בזה הפסוק אלהים חיים לפי שלא כתוב כמונו אך כתיב שמעת אתה ויחי כך בראש השנה וביום הכיפורים שהעולם נידון וספק חיים לא תיקנו לומר חי וקים כשאני חי תהא קרוי חי לכך אין כתי' שמענו ויחי אלא כמונו ויחי לכך בחבקוק הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי ולא נמות תיקון סופרי' הוא. זהו שכתוב ביהושע (יהושע ג') והכריתו את שמנו ומה תעשה לשמך הגדול אבל כשישראל בתוקפן כתיב ויאמר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם (דברים י"א) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. ה' פעמים אלהים חיים בקרא וה' מלך הכבוד הם וה' כבוד אלהי ישראל ביחזקאל וה' נוגה לפי כשישראל מכבדים ה' זמנים ג' רגלים וראש השנה ויום הכפורים אז מתכבד בחיות אור נוגה על כסא כבודו ובשבת כפלי כפלים יספת לגוי ה' יספת לגוי נכבדת. למה אין אומרים זולתות בראש השנה וביום הכיפורים לפי שאנו צריכין לומר אמת ויציב כהלכתו שהוא ו' פעמים אמת כנגד ו' פעמים אמת שיש בבראשית ברא אלהים את ויברא אלהים את האור וירא אלהים את כל אשר עשה ויברא אלהים את התנינים ויברא אלהים את האדם אשר ברא" אלהים" לעשות" ובראש השנה אומר זה היום תחלת מעשיך הואיל ותחלת מעשיו הוא צריכין לומר ו' פעמים אמת שאם היינו אומרים זולתות לא היינו אומרים ו' פעמים אמת באמת ויציב. ויום הכפורים אעפ"י שאינו תחלת מעשיו מכל מקום הואיל ובינונים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים וגם חותם ביום הכפורים הוי כתשלומין.
בראשי"ת בר"א בגימטרי"א ברא"ש השנה נבר"א בראשי"ת בגימטריא היו"ם ששופט בו ה"עולם בראשית וכתיב אצלו בר"א אלהי"ם א"ת ו' אמת יאמרו באמת ויציב אמת חותמו הרשום בכתב אמת כל ו' אלפים שהיה העולם ועוד שצריך לומר כסאו נכון ומלכותו ואמונתו. בראש השנה וביום הכפורים יושב על כסא כדכתיב במשלי (כ') מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע וכתוב אחר אומר מזרה רשעים מלך חכם וסמיך ליה וסעד בחסד כסאו אחד לראש השנה ואחד ליום הכפורים ונקרא תשרי בפסיק' תשרי ותשבוק כל חובינן ועוד תשרי י' נסיון עשירי העקידה אשר בו נפקדה לכך אומר י' מלכיות י' זכרונות י' שופרות וכן מראש השנה ועד יום הכפורים י' ימים לכך סמך במשלי מתהלך בתומו צדיק (בראשית י"ז) התהלך לפני והיה תמים אשרי בניו אחריו אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט לכך סמך מלך יושב על כסא דין בראש השנה יושב מלא מפב"ש יושב באת בש בגימטריא שבעים על שבעים לשונות וזוכר הקב"ה דברים שביקש אברהם ברוגז רח"ם תזכור בראש השנה צוה לו להעלות לו את יצחק בנו לעולה כי אברהם ויעקב נולדו בראש השנה ביום שנברא העולם וביום שיושב על כסא דין וכסאו על האבות שכתוב (שם) ויעל מעליו אלהים והנה ה' נצב עליו וכתיב (דברים י') הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק יי רק הכסא אגדל וכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי הרי יצחק בכלל וכתיב (שמות ל"ב) הניחה לי הרף ממני מיד אמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל (ישעי' ה') ויגבה ה' צבאות במשפט כשהקב"ה חפץ להשפיל את הגאים ולהרים שפלים מעלה כסאו ויודעים שחפץ להשפיל את הגאים ולהרים שפלים זהו (תהלים צ"ד) הנשא שופט הארץ והשב גמול על גאים (ישעי' נ"ז) כי כה אמר ה' רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח (תהלים קי"ג) המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון. (תהלים קל"ח) כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע. וכשהכסא מגביה מיד האבות הן הן המרכבה יבקשו לרחם על ישראל ברוגז רח"ם יזכור אברה"ם. זהו שכ' במשלי מחשבות בעצה תכון ובתחבולות תעשה לך מלחמה גולה סוד הולך רכיל. מחשבה בעצה בעבור האבות תכון העולם. מחשבה בעצה יכונו היה לו לומר אלא בעצה תכון על כל מחשבה יעץ באבות. ב"עצה ת"כון בגימטריא אברה"ם י"צחק וי"עקב ובת"חבולות בגימטריא אברה"ם וי"צחק וי"עקב. שבזכותם אין השטן מקטרג לכך סמך אצלו הולך רכיל. כס"א באל ב"ם דל"ת פותח דלת לשבים ומשם יוצאים נפשות צדיקים לבקש על ישראל רחמים. כי הנשמות והמלאכים אין רשאין לצאת ממחיצתם בלא רשות שנאמר (מלכים א' כ"ב) ויאמר אצא. והלא כתיב ויצא הרוח. אלא כשהקב"ה יושב בדין הכרוז יוצא ואומר כל צבא העולם יצאו בואו והכריעו לזכות ולחובה אז מתוכחין באמת ובצדקה (תהלים פ"ט) צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך. צדק לימינו ומדבר לעשות צדק ומשפט בשמאלו לעשות דין ישר ולא לפנים משורת הדין חסד לימינו ואמת לשמאלו כך ערך המשפט. כונן למשפט כסאו ישבת לכסא שופט צדק צדק ומשפט מכון כסאך וכן ראה יעקב (בראשית כ"ח) ויחלם והנה סלם וגו' מוצב אר"צה בגימטריא המשפט מוצב ארצה (תהלים צ"ו) כי בא לשפוט את הארץ וראשו מגיע השמימה (שם) ישמחו השמים ותגל הארץ והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. (איוב א') ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' עולים להגיד מעשה בני האדם שנאמר ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם להתיצב על ה' ויצא השטן מאת פני ה'.
<h2>דף כז.</h2>
תני ר' אליעזר בעשרים וחמשה באלול נברא העולם. ואתיא כהאי דתני רבי אלעזר זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב נמצאת אומר בראש השנה נברא אדם הראשון וכו' אמר הקב"ה לאדם הראשון סימן אתה לבניך כשם שנכנסת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס פי' ברחמים כך עתידין בניך להיות נכנסין לפני בדין ביום הזה ויוצאין בדימוס אימתי בחדש השביעי בא' לחדש. הכי איתא בפסיקתא מה כתיב למעלה מן הענין (תהלים קי"ט) כחסדך חייני ואשמרה עדות פיך לעולם יי דברך נצב בשמים עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם בשעת חסד נברא העולם הם ו' ימים כי ביום נברא העולם ולא בלילה (בראשית ב') ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים זהו (תהלים כ"ה) זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה לא מן כדון פי' לא מעתה אלא מעולם לכך אמר כחסדך חייני ואשמרה עדות פיך שאמרו הרויחו לאדם את היום כדאיתא בבראשית רבה קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום ודברך מלכנו אמת וקיים לעד לכך יסד ביוצר מלך אמון על דרשה זאת. לעולם ה' דברך נצב בשמים במדת רחמים ה' ה' אל רחום וחנון מתי ה' ברחמים דברך נצב בדין כמ"ש (תהלים פ"ב) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט מהו דברך כשאדם חוטא מיד באשר הוא שם נגזר עליו כמו דבר עליך רעה. וכן אם עושה מצוה מיד שכר המצוה נגזר עליו (בראשית י"ח) למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו כי ה' דבר טוב על ישראל. ה' דברך נצב במדת רחמים את בש בשם של ד' אותיות מצפץ בגימטריא בר"חמים זהו הנה ה' יוצא ממקומו ממדת רחמים הנ"ה ה' מ"רחמים. לכך אומר בקדושה ממקומו הוא יפן ברחמים ויחון, ברוגז רחם יזכור כי דברך נצב בשמים לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד אותה אמונה שנדרת לאדם הראשון היא לדור ודור על כן כוננת ארץ ותעמוד תורתך בשמים היתה ונתת האל הנאמן עדות נאמנה על ידי משה בכל ביתי נאמן הוא לנאמני ארץ. וכתיב (שמות י"ט) בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם. (תהלים קי"ט) כוננת ארץ ותעמוד אנכי תכנתי עמודיה סלה זהו ותעמוד ארץ יראה ושקטה, ומתי תזכר התורה ביום הדין (שם) למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך, אנחנו בעלי דינין לכך עמדו, כמו (דברים י"ט) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב. כדאמר בשבועות (דף ל"א) ובסנהדרין (דף נ') ולמה עומדים שהשכינה שם כי ה' יעמד לימין אביון להושיעו משופטי נפשו לכך תוקעין בקריאת התורה. בויקרא רבה בפסוק נפש כי תחטא, אמר ר' לוי שני דברים בימין, תורה (דברים ל"ג) מימינו אש דת למו והצדקה (תהלים מ"ח) צדק מלאה ימינך, ושנים ביד, (איוב י"ב) הנפש אשר בידו נפש כל חי והמשפט (דברים ל"ב) ותאחז במשפט ידי ויזכור צדקתי בקריאת התורה ששניהם בימין להטיב לנפש בעת משפט לכך סמך במזמור (תהלים פ"ט) חסדי ה' עולם אשירה תרום ימינך צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך. אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון.
